**אזהרה: פוסט מאוד טכני!
בעבודה עם זמרות שעברו הכשרה קלאסית ועושות מעבר למחזות זמר אני רואה באופן קבוע מספר אתגרים מרכזיים -
1. שימוש בקול חזה
זה קצת צפוי וברור מאליו אבל עדיין חייבים להתייחס לזה כאשר מדברים על הנושא. בשירה קלאסית אנחנו משתמשים בהטייה של הלארינקס לאורך כל המנעד שלנו. גם כאשר אנחנו ברגיסטר הנמוך אנחנו נמצאים בפוזיציה של קול ראש בתיבת הקול (הת׳יירואיד מוטה). הסאונד הוא עגול, כהה יותר, ויש בו הרבה ״כיסוי״.
בשירת מחזות זמר לעומת זאת אנחנו מחפשים סאונד בהיר יותר, דיבורי יותר וישיר. בעבודה על מציאת קול החזה אני עובד עם תלמידות במספר אופנים -
א. דיבור
אני מבקש מהן לדבר את הטקסט בעוצמה כמו על במה. לפעמים צריך לבקש מהם לדבר אותו בעוצמה גדולה יותר או לנסות גבהים שונים עד שמגיע חיבור טוב ובריא לקול חזה. ברגע שמוצאים את זה, אני מבקש מהם יותר לדבר בפיץ׳ של השיר ולא לשיר אותו. בפועל מה שקורה - הם שרות בדיוק כמו שאני רוצה. אבל כשהן חושבות על שירה - זה הולך למקום אחר לגמרי. לכן צריך להתרחק מלחשוב על שירה בהתחלה.
ב. הבהרת הצליל
לואיס גרסיה- הוא ראש מחלקת שירה במחלקה בה אני מלמד, פיתח שיטה במסגרתה הוא עובד על סקאלה של 1-10 מכהה לבהיר עם תלמידים, כשאחד זה הכהה ביותר ו10 זה הבהיר ביותר.
כשאנחנו מדברים על כהה ביותר הכוונה ממש לסאונד פיהוקי עם הרבה רזוננס אחורי. כזה שכמעט אף פעם לא נשיר בו, ובהיר ביותר הוא מאוד ציוצי וחיוכי שנשמע קצת כמו דמות מצויירת.
הסקאלה הזו עוזרת בתקשורת עם תלמידים ועוזרת להם להיות מודעים איפה הם נמצאים על הסקאלה בכל רגע נתון כשאני שואל אותם. בהקשר של מציאת קול החזה, מאוד עוזר ללכת לכיוון הבהרת הצליל שבאופן טבעי מעודדת יותר חיבור לקול החזה.
ג. סאונד אוורירי
לפעמים עוזר להשתמש בסאונד קצת אוורירי במיקס. אני מוצא שסאונד אוורירי יותר מעודד פחות הטייה של הלרינקס ועוזר למצוא מנח יותר מתאים לסגנון.
2. טוואנג
חלק גדול מההכשרה הקלאסית מתעסק באסטטיקה ובסגנון של שירה קלאסית ו״מקבע״ תלמידים לסאונד רצוי מסוים. סאונד עגול, ״יפה״ ומהוקצע. בשירת מחזות זמר אנחנו משתמשים הרבה בסאונד דיבורי, חד ו״מכוער״ ולתלמידים רבים קשה להתמסר אליו ולסגנון החדש.
אני מוצא את עצמי מעודד תלמידים לנסות סאונדים ״מכוערים״ יותר על בסיס יומי.
תרגיל ה״מכשפה״ הוא מאוד יעיל בהקשר הזה- סקאלה של קווינטה בירידה 5-1 על התנועה A בסטקאטו.
או ברגע שכבר מוצאים יותר קול חזה עם תלמידים יותר קל למצוא טוואנג בקול חזה ואז לעבוד עם גליסאנדו מלמטה. אני אוהב לעבוד עם NIYA במרווח 1-3-1 או אם זה כבר קל אז 1-5-1.
3. שינוי תנועות ברגיסטר הגבוה
כחלק מהסגנון בשירה קלאסית אנחנו מחפשים למצוא רזוננס מלא ומהדהד ככל האפשר. במסגרת החיפוש הזה, בצלילים גבוהים, באסכולות רבות מלמדים לפתוח את התנועות וכך יוצא שכל התנועות ברגיסטר הזה נשמעות בדיוק אותו דבר.
מצאתי מאמר מעולה על העניין שגם מדגימה באמצעות הקלטה את הדמיון בין התנועות השונות ברגיסטר הגבוה וגם קצת את העניין האקוסטי שמאחורי.
בעבודה על הנקודה הזו אני משתמש במילה BE בפוזיציה מאוד דיבורית וקידמית. הרעיון הוא לשמור על המנח בפה ולהשאיר את הסאונד צר וקדמי לאורך כל המנעד. כאשר מגיעים למיקס חשוב להשאר עם סאונד מאוד קדמי ובהיר וכאשר עולים לאזור קול הראש חשוב לא לפתוח את הפה או ליצור יותר ״מקום״ בחיך או בפארינקס.
אפשרות נוספת היא ללכת לכיוון הסאונד איווווווּ כמו כשרואים משהו מגעיל. אפשר לרוץ עם הסאונד הזה לאורך כל המנעד.
הנה דוגמא מעולה שמצאתי -
היא זמרת מאוד מוכשרת ויש לה קול מאוד מאוד יפה. מאוד מרשים בשביל בחורה בת 16.
נזקוף את זה לזכותה.
א-ב-ל:
1. היא משנה תנועות ולכן היא לא מובנת בכלל ב -
If somebody there chanced to be - Ruddigore" by Gilbert and Sullivan"
2. היא לא משתמשת בקול חזה בכלל. זה בא לידי ביטוי בצורה מאוד ברורה בנמוכים חלשים ולא מחוברים לגוף ב - "Your Daddy's Son - Ragtime"
דעתכם?
אצל בנים לעומת זאת הסיפור די שונה, וזה כבר בהזדמנות אחרת!