השבוע סוף סוף קיבלתי תשובה חיובית בנוגע לזכאות שלי לתואר שני מהאקדמיה למוסיקה בירושלים. אחרי מרדף של שישה חודשים, פעולה אחת יצירתית הובילה לסיום של מסע ארוך ומפרך.
במשך חודשים רבים (ליתר דיוק מה4 בדצמבר 2016) ביומן הגוגל קאלנדר שלי היתה תזכורת שחזרה אוטומטית בכל יום ראשון ״להציק למזכירה האקדמית״. וכך בעקביות כתבתי לה מייל כמעט בכל יום ראשון.. בתקווה שנוכל לקדם את ענייני החובות שלי לתואר ונסגור את הסאגה הזו אחת ולתמיד. בכל פעם חיפשתי סיבה אחרת לכתוב.. פעם חג שמח, פעם בתחינה לסיים את זה לקראת השנה החדשה, וסיפורים כאלה ואחרים. אחרי שהמיילים שלי הפסיקו לקבל מענה באיזשהו שלב, החלטתי לנקוט בדרך פעולה אחרת.. ולכתוב לה שיר. אפילו הגדלתי לעשות והקלטתי לה אותו!
לא רק שקיבלתי מענה שעות ספורות אחרי שליחת המייל - למחרת אף קיבלתי תשובה חיובית בדבר התואר!! האם זה צירוף מקרים ופשוט הדברים הסתדרו יום אחרי ששלחתי את המייל? אולי זה קארמה? או שפשוט עשיתי מספיק ״רעש״ כדי שהעניין יקבל התייחסות מהירה?
לשיפוטכם.
למייל קראתי: שיר שהקלטתי במיוחד בשבילך
והנה תוכן המייל:
---
היי ____*, ממש בא לי שנסיים עם הסאגה של התואר השני שלי.
כיוון שאני יודע שאת עסוקה נורא, החלטתי לרענן לך הקשב שלך והקלטתי לך שיר:
מקווה שזה ינעים את זמנך בזמן שאנחנו סוגרים את התואר השני שלי.
מוזמנת להעביר גם ל_____*..
שחר.
---
*השמות שמורים במערכת ;)
על פניו נראה דבילי, לא?
מה עשיתי בסה״כ..?
השקעתי חמש דקות מחשבה וכתבתי מלים חדשות לשיר מוכר.. והשקעתי עוד טיפה וניגנתי אותו ושרתי כשאני מקליט באייפון. נניח שזה לקח לי עוד 25 דק׳.. אז סה״כ השקעתי חצי שעה בליצור משהו שפתר לי בעיה שלא נפתרה במשך חודשים ארוכים.
מה המסקנה?
מעבר לעובדה שעשייה יצירתית זה פשוט כיף גדול - היא גם מאירה בצבעים עזים את היומיום הבירוקרטי האפור שלנו והיא מאפשרת לנו להתבלט! אבל.. האמת היא שרק לאחרונה יחסית גיליתי שאני מסוגל לזה!!
איך לעזעזל הגעתי מלהרגיש שאני לא יצירתי בכלל ללכתוב פוסט על יצירתיות..?
הו, אני שמח ששאלתם. בדיוק על זה רציתי לדבר אתכם.
לפני שנתיים בערך, ממש לפני שטסתי ללימודים פה באנגליה, עשיתי שיעורי בארטר עם חבר יקר, טל מינקוב, בהם אני לימדתי אותו פיתוח קול והוא לימד אותי פסנתר. לא באמת התקדמתי עם הפסנתר.. כי לא התאמנתי.. המוח שלי כבר היה במליון דברים אחרים כהכנה ללימודים פה באנגליה... אבל עדיין נהניתי ללמד אותו ולא רציתי להפסיק..
כיוון שידעתי שחלק מהסילבוס של תוכנית הלימודים שאליה אני נכנס כוללת ״חטיבה״ של כתיבה של מחזמר, (Devising module) וכיוון שטל היה שר לי בשיעורי פיתוח הקול שלנו את השירים שלו, (והם שווים! יכולים להקשיב פה) חשבתי לעצמי - למה לא ללמוד ממנו?
זה יכול להיות כיף, ואולי אפילו יתברר כמועיל בעתיד הנראה לעין - אז החלטתי לבקש ממנו ללמד אותי קצת לכתוב שירים במקום פסנתר.
מגיל 17 בערך ועד לאותו הרגע לא כתבתי שירים- מוסיקה או טקסט. כשהייתי ממש קטן תמיד נמשכתי לכתיבה ופשוט כתבתי.. אבל ככל שהתבגרתי ולמדתי לנגן, לשיר והכרתי שירים טובים.. הרגשתי ש- וואי, אין סיכוי שאני אכתוב משהו ברמה. אז אמרתי לעצמי - אוקיי, בעתיד כשאני אלמד יותר לעומק מוסיקה, ואבין איך עובדים המהלכים ההרמוניים הנכונים ומה החוקים שלפיהם הכל עובד - אני אוכל לכתוב משהו נורמלי. מה שכמובן לא קרה..
ככל שלמדתי יותר גם גיליתי כמה מעט אני יודע, כמה השקעה, ידע ומחשבה השקיעו המלחינים הגדולים על כל צליל, וכמה עוד יש ללמוד..!
היום אני יודע שכל זה בולשיט. כלומר, תיאוריה זה מעניין וחשוב, אבל זה לא מה שעוזר להרגיש בטחון ביצירה או עוזר בצעדים הראשונים של כתיבה.. לא צריך לדעת תיאוריה וקונטרפונקט פלסטלינה (חחח זה יצא באוטוקורקט.. הנה יצירתיות בלי להתכוון) או לעשות קורס של הרמוניה ליד המקלדת כדי לכתוב שירים! צריך לעקוב אחרי כמה חוקים פשוטים... ומשתפרים רק מלעשות וליצור עוד ועוד.
יצירתיות זה דבר בר השגה. ומעבר לזה - הוא אפילו די פשוט. יש לנו נטייה להסתכל על אומנים, כמו גם על זמרים, כאילו הם נולדו עם איזה כשרון בלתי רגיל ויש להם מתנה שלנו אין, אבל האמת היא שזה לא נכון. יצירתיות זה משהו שאפשר לתרגל כמו ששירה זה משהו שעם התמדה ותרגול אפשר ללמוד.. ואני באמת מאמין שעם תרגול ולמידה, כל אחד יכול להיות יוצר מוצלח וגם זמר מוצלח.
חזרה לטל מינקוב.
אז למרות שלא יצא מהשירים ההם משהו מרגש במיוחד, הם נתנו לי תחושת מסוגלות שאיפשרה לי לכתוב וליצור הרבה יותר.. ומאז גיליתי שאני ממש נהנה לכתוב!
היום, אחרי שכתבתי כבר מספר שירים שנחלו הצלחה חביבה ביותר, ואחרי שכתבתי מחזמר ומופע פורים מקורי בשיתופי פעולה עם חברים, ובזמן שאני עובד על מונו-מחזמר מקורי, אני יכול להגיד שאני נהנה ליצור ולכתוב, וגם שאני לא כזה גרוע... ואני רק תוהה למה לא התחלתי קודם??!
אם גם אתם משתיקים את הדחף היצירתי שלכם, ובא לכם לשנות את זה.. ממליץ להמשיך לעקוב אחרי הבלוג ולהרשם לרשימת התפוצה ואשתף אתכם בכל מני תרגילי כתיבה, סיפורים אישיים בנושא וסודות קטנים וטיפים שלמדתי בשנתיים האחרונות.
טיפ כתיבה מס׳ 1:
אל תתנו לצנזורה הפנימית שלכם למנוע מכם ליצור ולכתוב!
כדי להתחיל להרגיש בנוח עם כתיבה, ולתרגל את היד על המחברת אני מציע לכם לקנות מחברת נחמדה ולהתחיל לכתוב בה הגיגים שונים. לא חשוב מה. יש שכותבים כשהם מרגישים מבולבלים, יש שכותבים משימות, יש שכותבים סיכומים של חוויות ורעיונות שעוברים להם בראש, או משפטי חכמה שהם נתקלים בהם, חלומות, או פשוט שטף תודעתי של מלים.
אני התחלתי לכתוב בלימודים, כי פשוט עודדו אותנו (שלא לומר הכריחו אותנו) לכתוב את החוויות שלנו מהשיעורים, תובנות ואסימונים שנופלים, כל דבר חדש שמקדם אותנו ומלמד אותנו, הערות אישיות שקיבלנו מהמורים שנועדו לשפר את הביצועים שלנו וכו׳. במהלך שנת הלימודים היינו צריכים להגיש כמה עבודות רפלקטיביות על חווית הלימוד שלנו, והמחברת היתה מאוד מועילה מה גם שעד היום היא עוזרת לי להזכר בשיעורים מעולים, טיפים מצוינים ממורים, תרגילים שאהבתי במיוחד והרבה רגשות וחוויות שעלו בי מההתנסויות הרבות שעברתי בלימודים.
אני מרגיש שפעולת כתיבה זו היתה משמעותית ביותר לחיבור שלי לכתיבה, והיא מהווה כר פורה ליצירה. כמו שסופר ניגש לעבודת מחקר מעמיקה לפני כתיבת ספר בנושא מסוים, התכנים שכתובים במחברת מהווים מחקר שלי את עצמי ומאפשרים בהירות מחשבה.
המחברות שסיימתי מאז שהגעתי לאנגליה
וגילוי נאות - זו גם הסיבה שהבלוג שלי נקרא כך -
Shar הוא שם הבמה שלי באנגליה (הם פשוט לא יודעים להגיד ח'.. אז במקום שיקראו לי שאקאר או שאצ'אר או כל מני עיוותים שונים.. החלטתי לשנות אותו ל- Shar.) ואני די מחבב את המשמעות שלו גם בעברית.