הרבה תלמידים ותלמידות שואלים אותי "איזה סוג קול הם" כדי שיוכלו להכניס לקורות החיים.
וואלה, האם זה משנה? ולמה?
אנחנו אוהבים לתייג אנשים. לשים אותם בקופסאות, לפענח אותם..
אבל האם אנחנו לא עושים להם נזק?
הרי לכם פוסט שאלות למחשבה.
אמירות והתייחסויות.
״אם זמר שר הרבה שנים בטסיטורה שלא מתאימה לו - הוא עשוי לפגוע בקול ולפתח פתולוגיות שונות.״
האם זה לא קורה גם לזמרים וזמרות ששרים בטסיטורה ״שלהם/ן״? איך אפשר להגיד ממה בדיוק זה נובע..? אולי פשוט הטכניקה לא טובה..?
מעבר לזה, זה רק מחזק את התהיה אם בכלל כדאי לסווג קולות של זמרים מתחילים?
סוג הקול נקבע לפי המקום בו הקול ״נשבר״.
אנחנו כזמרים עובדים על המקום הזה כדי "להחליק" את ה"שבר", והרבה פעמים ה"שבר" הזה מגיע במקומות אחרים בקול כששרים על הברות שונות. בנוסף הוא יכול ללבוא במקומות שונים בקול בשלבים שונים בקריירה שלנו.. אז איך זה הגיוני?
״צריך לפתח ולטפח מה שטבעי לקול של התלמיד.״
מה זה בכלל אומר ״טבעי״? כמה מתוך זה הוא מולד וכמה נרכש? ואם זה נרכש אז למה שלא נרכוש עוד דברים שיהפכו גם הם לטבעיים?
- למשל אם אני אמריקאית אז טבעי לי לדבר עם הרבה טוונג ויהיה לי יותר קל לשיר בלטינג..
אבל האם זה אומר שאני לא יכולה להיות זמרת קלאסית מעולה?
- או למשל אולי טבעי לי לשיר משהו שהנפש שלי נמשכת אליו ושהקשבתי לו הרבה כשהייתי ילד.
האם זה אומר שזה בהכרח משהו שנולדתי איתו או שזה מאפיין פיסי של הקול שלי?
״אני לא מרשה לתלמידה שלי לשיר מוסיקה קלה כי זה יהרוס לה את הקול הקלאסי״
מעניין אם כך מה חושבת המורה של קריסטין צ׳נווית׳ ששרה את Glitter and be gay מקנדיד וגם את Maybe this time מקברט
או של אודרה מקדונלד ששרה My Man מפורגי ובס ומגלמת את דמותה של בילי הולידיי במחזמר וזכתה על הביצוע במליון ואחד פרסים..
עוד כמה מחשבות ושאלות:
אולי הקול שלנו מושפע מהגדרות סביבתיות? טרנדים חולפים?
מכירים את הסאונד הסופרני-מטאלי ומכוער שהיה לכל הבנות בלהקות הצבאיות של שנות ה60? זעזוע.
מה, הן כולן נולדו עם קול מכוער?
או שרק זמרות עם קול מכוער הצליחו?
כנראה שלא.
כנראה שזה הסאונד שהיה מקובל - וכולן התאימו את עצמן אליו במידה מסויימת.
אז מה, לכולן היו פתולוגיות קוליות בעקבות כך?
(הנה, קצת נוסטלגיה בניחוח ציונות יפה של פעם -)
אם זה טוב ואם זה רע , המלח שלי , הייתי נער , אהוב בסיירת חרוב , חורשת האקליפטוס (שלא תבינו לא נכון.. אני מת על זה, אבל תודה לאל שזה עבר מהעולם..!)
ומה זה לעזאזל ברי-טנור (Bari-tenor)??
אם תסתכלו על מחזות זמר מהשנים האחרונות הרבה מאוד מהם תובעניים מאוד קולית באזור הגבוה של המנעד הקולי.. והופ: כולם הופכים לברי-טנורים.
מזה אומר בכלל? שאתה בריטון שיכול לשיר כמו טנור? טנור שיכול לשיר כמו בריטון? אז בעצם אתה גם טנור וגם בריטון.. או אף אחד מהם? ולמה זה בכלל חיוני להשתמש בהגדרה הזו?
(או אולי אתה בעצם מנסה להגיד שאתה פשוט טנור עם קול יפה ולא צווחני? חח)
קולרטורה?
כשמדברים על קולרטורה בעצם מתכוונים לקול מאוד גמיש וזריז, נכון?
מכירים מישהו שנולד עם קול גמיש וזריז?
אולי תרגול ועבודה קשה הביאו את הזמר לפתח את הגמישות והזריזות בקול?
אגב, פרדי מרקורי הוא טנור או בריטון?
למי אכפת!!!?!! הוא זמר מדהים - וזהו.
(מצחיק לראות שבויקיפדיה בעברית דאגו לתייג אותו כטנור בעוד באנגלית השאירו את זה פתוח!)
ו..מכיר את זה שאתה שר יצירה קלאסית אז הקול שלך לא רוצה לעלות מעל לצליל מסוים ואז כשאתה שר לצלילי מייקל ג׳קסון/ג׳סטין טימברלייק אתה שר קווינטה יותר גבוה?
אז מה..? במוסיקה קלה אתה טנור ובקלאסי אתה בריטון?
והאם לאסף אבידן יש קול אחר מלשאר הבנים?
או שהוא פשוט בחר לחזק את הקול שלו באיזור יוצא דופן בקול הגברי?
אוקיי שחר, חפרת!
טוב, טוב.. סליחה. לא התכוונתי לחפור. טוב אולי קצת.
בואו נחזור לתאכלס.
ההגדרות הקוליות האלה הן מיושנות ומתאימות רק לזמרים וזמרות שרואים את עצמם מפתחים קריירה בשירה קלאסית ואופראית בלבד.
אני חושב שהגדרות קוליות הן מגבילות ומסוכנות.
אסור ״להגדיר״ תלמיד לפני שהקול מפותח מספיק ובוגר מספיק וצריך לנסות לפתח אותו לכל מני כיוונים במקום להגדיר ולצמצם.
המדע עדיין לא מבין עד הסוף את העניין הזה של סיווג קולי, יש מחקרים שונים שסותרים אחד את השני בעניין או פשוט לא מעמיקים מספיק ומראים תמונה חלקית. נעזרתי במייקל היל (Michael Hill), מורה CVT מוסמך שהתרשמתי מכמות הידע והעמקה שלו במחקרים העכשוויים (מוזמנים לעקוב אחריו בפייסבוק, בטוויטר), כדי להביא כמה מקורות מעניינים:
BOOKS
שורה תחתונה: זה מורכב.
מה כן לעשות אם ככה?!
תלמידים
למדו להכיר את הקול שלכם, תהנו ממנו, ואל תתנו לאף אחד להגדיר לכם מה אתם ומי אתם. למדו לאהוב אותו.. וקבלו גם קולות של אחרים. תהנו מהייחודיות.
נתקלתי בכתבה מחרידה למדי על ניתוחים פלסטיים לשינוי הקול בסין.
זה מה שקורה כשהחברה לא מקבלת אותך עם הקול שלך כמו שהוא.
אנחנו חייבים להיות יותר מכילים ולהשתחרר מקונספציות מגדריות מיושנות ומשעממות.
מורים
חשוב מאוד להבין בדיוק מה התלמיד רוצה לעשות מבחינת קריירה לפני שבוחרים להגדיר אותו ולצמצם אותו. צריך לזכור שאנחנו נותנים שירות לתלמיד ולא לכפות עליו דעותינו או לגזור עליו גזר דין מסוים שיכול להיות בכלל לא רלוונטי לו או לשיאפות שלו וע״י כך רק להרחיק אותו מהמטרה שלו.
חייבים להסביר שלסיווג הקולי יש חשיבות פדגוגית בעולם השירה קלאסית בלבד. חשוב להכיר את החוקים שבהן מתקיימת המערכת הזו. עם זאת - אין פה חריצת דין. האפשרויות הן מאוד גדולות וצריך לזכור שיש באפשרותינו לחזק ולשפר אזורים בקול שלנו או תכונות מסויימות בקול שלנו בהתאם לשאיפות המקצועיות והאומנותיות שלנו.
הצעה לדרך פעולה עם תלמידים - ממתחילים למתקדמים:
עם תלמידים מתחילים אין צורך בכלל להתעסק בסיווג קולי. עדיף להתחיל לעבוד על אזור אמצע הקול ולאט לאט להתקדם לקיצון. מלבד זה צריך להתמקד בנשימה, ארטיקולציה, לסת-לשון, הבעה, מילים, הופעה..וכו׳ וכו׳.. לא חסר בלי עין הרע יש מליון ואחד דברים..!
בשלב מתקדם יותר כדאי להוסיף ולעודד הקשבה לזמרים שונים, סגנונות שונים, לפתוח בפניו את האפשרויות המרובות שעומדות לפניו. להסביר לו את ההשלכות של בחירות מקצועיות שונות ואיזה ציפיות סגנוניות, טכניות, אומנותיות טמונות בכל סגנון, ז׳אנר ותת - ז׳אנר.
עם תלמידים מתקדמים רצוי לשאול ולבקש מהתלמיד לנסות לאפיין תכונות של הקול שלו. לשאול איזה יצירות הוא אוהב יותר, איזה יצירות יותר קל לו לשיר, איזה זמרים הוא אוהב במיוחד והיה רוצה קריירות כמו שלהם? אם מדובר באופרה או מחזמר איזה תפקידים היה רוצה לגלם? לאיזה תפקידים הוא חושב שהוא מתאים מבחינת מראה?
כמורה, בשלב הזה, אתם יכולים להביע את דעתכם על סוג הקול של התלמיד וגם כדאי להזכיר לתלמיד שהקול גדל ומשתנה ושתכונות מסוימות בו ניתנות לשינוי ע״י אימון.
חשוב לזכור שיש לנו אחריות גדולה על הכתפיים.
רצוי שנסייג את דעותינו ונגיד -
״תראה, מהסיבות הבאות (גוון קול, תכונות קוליות מסוימות, פרסונה בימתית, מראה וכו׳) אני חושב שסוג הקול שלך הוא x אבל יכול להיות שמורים אחרים יחשבו אחרת או שהקול שלך יתפתח בעתיד לכיוונים אחרים.
אם יכולותיו הפיסיות של התלמיד רחוקות מאוד מהזמרים שהוא היה רוצה להיות כמותם - כדאי לעודד המשך חיפוש, חקירה והקשבה. עולם המוסיקה הוא כה מגוון ועשיר שכל אחד יכול למצוא לו משהו שהוא אוהב ומתחבר אליו וגם יושב לו במקום נכון לקול שלו.
לסיכום
אני חושב שהיום שם המשחק בשירה הוא ורסטיליות. כדאי וצריך לחזק את הקול בכל הרגיסטרים שלו ולהכיר את כל האפשרויות שבו. ככל שתוכלו לעשות יותר דברים ככה יש לכם יותר סיכויים להיות מועסקים בתחום.
אז יאללה לעבודה.
ולתלמידים שלי אני אומר - אם אתם ״חייבים״ לתייג את עצמכם או לענות ״איזה סוג קול״ אתם - תנו תשובה הכי כללית ופתוחה שאפשר. (משהו כמו: סופרנית בלטרית עם נמוכים טובים. בריטון שרמנטי עם מנעד של טנור. טנור עם אשכים גדולים במיוחד. וואטאבר.)
כשאני הייתי באקדמיה אמרו לי שיש לי קול קטן ושאני צריך לשיר מוצרט. שנאתי את זה. נלחמתי בזה. נשארתי נאמן לאהבה שלי כי לא הסכמתי שיוציאו לי את החשק.
חברות אחרות עברו מלהיות אלט למצו, מסופרן למצו, מסופרן כזה לסופרן אחר.. ויש גם כאלה שעדיין מקבלות דעות שונות ממורים שונים גם אחרי גיל 30. האם זה לא בזבוז של זמן ואנרגיה?
המון זמרים וזמרות סבלו מעניין הסיווג הקולי,
האם גם אתם סבלתם ממקרה דומה?
אשמח לשמוע.