כפי שהסברתי גם בפוסט המבוא על שיטות פיתוח קול, אסטיל זו שיטה מאוד נפוצה באנגליה, ואני מאוד אוהב ומאמין בה. את השיטה המציאה ג'ו אסטיל (Joe Estill) שהייתה זמרת וחוקרת קול וממשיכי דרכיה מובילים, מפיצים ומפתחים אותה כל הזמן.
על יניב שמעתי כבר לפני כמה שנים, ולאחרונה כשהבנתי שהוא מתעמק באסטיל- החלטתי שבהחלט הגיע הזמן לפגוש אותו ולבקש ממנו להסביר לכם מה זה אסטיל.
אז יניב הוא "קסם של בחור", מוסיקאי עם ידע רב (בדיוק סיים את לימודיו לתואר שני במוסיקולוגיה מאוניברסיטת תל אביב!), ו.. הוא פנוי!
בנים.. לתשומת לבכם.
ישבנו לנו בלנדוור של ככר רבין, על אמריקנו ועוגת שמרים (רק אני אכלתי.. כי יניב הוא שמאלן בריא וחתיך) וערכנו שיחה מרתקת בה חלבתי מיניב מידע עליו ועל המסלול שעבר בתור מוסיקאי, על אסטיל ועל החיים עצמם.
ראיון מספר 2 בבלוג - HERE WE GO
אני יודע שהיית ביאס"א (תיכון למדעים ואמנויות בירושלים). מה למדת שם? איך היה לך? ו..מה מאז?
יאס"א היה משמעותי ביותר בעבורי, למדתי שם קומפוזיציה וקול, והגעתי לשם אחרי שלמדתי בבית הספר לאמנויות בת"א. הלימודים האלה בגיל צעיר נתנו לי יתרון בהרבה מקומות לאורך הדרך.
אחרי השירות הצבאי שלי, שבמהלכו התחלתי ללמוד פיתוח קול עם רחל הוכמן, הלכתי ללמוד ברימון במסלול הלחנת שירים. לרימון התקבלתי בדירוג גבוה בזכות אותה הכשרה שקיבלתי בתור נער, ובזכות העבודה הקולית עם רחל.
ברימון הבנתי שמקומי הוא לא בפרונט, ושאני לא רוצה להיות פרפומר ושככזה - עדיף שאלך ללמוד לתואר ולא במסלול מכוון ביצוע כמו רימון.
אחרי שנה ברימון עברתי למסלול באקדמיה למוסיקה בירושלים - המחזור הראשון במחלקה הרב תחומית - שהיה ממש לא מוצלח בלשון המעטה...
אחרי שנה של חישוב מסלול מחדש, החלטתי ללכת ללמוד באוניברסיטת תל אביב מסלול דו חוגי של מוסיקולוגיה ומסלול רב תחומי של האומנויות לתואר ראשון. וכיוון שכבר עבדתי הרבה עם שחקנים - בחרתי להתעמק בניתוח מחזאות ותולדות התיאטרון.
שנייה רגע, עבדת עם שחקנים? מתי בכלל התחלת ללמד? נראה לי שזה נקודה חשובה לנו בסיפור.. איך הגעת מלהיות תלמיד לתחושה שאתה יכול להיות מורה?
התחלתי ללמד כבר בתקופת רימון. רחל "הודיעה" לי שאני מתחיל ללמד בבית הספר לאומנויות. היא טענה שאני יודע יותר ממה שנראה לי, ושלרוב היא שולחת תלמידים ללמד אחרי הרבה מאוד שנים של הכשרה - אבל שהיא חושבת שאני כבר מוכן. אני חושב שגם כאן זה קשור לזה שהתחלתי ללמוד מוסיקה ולהתעסק בשירה בגיל מאוד צעיר. כבר בגיל 13. הייתי מאלה שהיו הכי גבוהים בכיתה בגיל הזה והתחלף לי הקול מאוד מוקדם.. כמובן שאחר כך כולם עקפו אותי בסיבוב.
נראה שרחל הייתה מאוד משמעותית בדרך שלך.
בהחלט. למדתי איתה בערך 15 שנה אני מאוד מעריך אותה ומודה לה על כל מה שלמדתי ממנה.
אוקיי רגע, אז איך בעצם הגעת לאסטיל?
האמת שנחשפתי לאסטיל לראשונה כשהייתי ברימון. ג'יליאן קייז וג'רמי פישר העבירו סדנא קצרה שבה ניסו ללמד את התורה של אסטיל ל80 אנשים. זה היה קצת מסובך ועורר אצלי הרבה אנטי. לא היה קל להתחבר לשפה האנטומית של אסטיל, והאופן שבו זה הועבר היה ממש לא אידיאלי. 80 איש בכיתה? טירוף.
אבל מאוחר יותר, כיוון שהתואר שלי לימד אותי לקרוא ולחקור - התחלתי לקרוא כל מני ספרים על קול.
לאט לאט זה התחיל להשפיע עלי ועל האופן שבו אני מלמד. התחלתי לחשוב יותר על אנטומיה ועל איך הדברים עובדים באמת. התחלתי להרגיש את הגרון ולהבין יותר את המנגנון. למשל ראיתי סרטונים של קת'רין סדולין וזה הביא אותי להתעניין בCVT, ונרשמתי לקורס קצר שהם העבירו בנוטינגהם בשיתוף עם ג'וליאן מקלשן שהוא רופא וחוקר קול שעובד ביחד עם קת׳רין. הקורס התקיים איפה שהוא חוקר בקווינז מדיקל סנטר, נוטינגהם.
CVT שיטה נהדרת, אבל לא הכי התחברתי אליה. אני לא מתחבר לדיבור על סאונדים והיה לי קשה יותר עם החיבור של השיטה הזו לאנטומיה. אמנם העביר את הקורס רופא, אבל האופן שבו מלמדים CVT מציג את האנטומיה באופן חלקי בלבד (אין למשל משהו שדומה לאופן בו אסטיל מדברת על מיתרי הקול) ולמרות שיש דברים מאוד מעניינים בשיטה - המשכתי לחפש במקומות אחרים.
המשכתי לקרוא ספרים. תמיד בביבליוגרפיה ראיתי את ג'ו אסטיל כאחד המקורות, והסתקרנתי.
נרשמתי לקורס LEVEL 1&2 של אסטיל בברלין ומאז אני ממשיך ומעמיק בשיטה. מאז עשיתי את הקורס שוב ואני לוקח שיעורים פרטיים ממורה שאני מאוד מעריך, דורתה הולדסטרופ ואף הבאתי אותה ללמד את הקורס בארץ בנובמבר האחרון. השתלמתי גם אצל מורים נוספים בשיטה, בין השאר אן מרי-ספיד, שהיא מורה מאוד מבוקשת היום בלונדון, ואצל אלינור פורבס בברלין.
הגיע הזמן שנסביר לעולם מזה בכלל אסטיל.
איך אתה מגדיר אסטיל בכמה משפטים?
אסטיל זה אחלה מודל ודרך לחשוב על קול. המודל עושה סדר בכל הדברים ועוזר להבין איך להרגיש את הקול ואת הפעולות הפיזיולוגיות שאנחנו עושים בשירה. אני מוצא שהשיטה מאפשרת לתלמידים לגלות אופציות שהם לא מכירים, ומעניקה בטחון בטכניקה ועצמאות.
ג'ו אסטיל:
ומה בתאכלס לומדים?
אז LEVEL 1 מתעסק ב"13 הפיגורות" בקול, כפי שהגדירה ג'ו אסטיל. הפיגורות הם בעצם איברים שונים שלוקחים חלק פעיל בשירה. בקורס לומדים לבודד אותם ולהבין איזה אפשרויות טמונות בכל איבר בהקשר של שירה.
בין הפיגורות יש התייחסות לשפתיים, לסת, לשון, חיך רך שעליהם כל זמר כנראה שמע כל מני אמירות והתייחסויות גם אם הוא לא למד אסטיל. אבל יש גם פיגורות שלא מדברים עליהם מספיק (או בכלל) כמו מיתרי הקול המדומים, מיתרי הקול עצמם ואיך הפוזיציות השונות שלהם משפיעות על ההתנגדות לאוויר, תיבת הקול ואיך הגובה שלה משפיע על הסאונד, וסחוסים ומבנים נוספים בתיבת הקול.
LEVEL 2 מתעסק בששה סוגים או "מתכונים" של הפקת קול. אלו הם בעצם אופנים "מקובלים" לשימוש בקול שמשלבים פעילות של הפיגורות השונות במעין מתכון מסוים לכל הפקת קול. הפקות הקול השונות הן - "CRY/SOB", "SPEECH", "פלצט", "טוונג", "אופרה" ו"בלטינג".
בקורס מתייחסים לפיגורות השונות שמרכיבות כל הפקה, ולומדים איך לבצע ולהדגים אותן.
חזרה ליניב. ולחתולים.
יניב לקח אותי אליו לסטודיו והראה לי את הספרייה הענפה שלו ואת הסטודיו המקסים. לא לפני שאני והוא השמענו כל מני קולות מוזרים שגרפו מבטים בבית הקפה.
ספר לכולם קצת על הפרוייקטים הנוכחיים?
הדרכתי קולית את לאורה ריבלין במופע המוסיקלי החדש שלה, אישה נוסעת (מומלץ מאוד מאוד, לפני שבועיים יצא דיסק בהפקת ימי ויסלר וזו פשוט עבודה מרהיבה), ועכשיו אנחנו מתכוננים להצגת תיאטרון שמשלבת הרבה שירה. נתתי עכשיו סדנאת דיבור בת חמישה מפגשים לקבוצת תיאטרון (היה מאוד מעניין), ואני ממלא מקום בסמסטר זה בסטודיו של יורם לוינשטיין. חוץ מזה אני מלמד בתיכון מוזות לאמנויות, שהוא מסגרת לבני נוער במצבי מצוקה או סיכון, ובשבוע שעבר סיימנו את הבגרויות במוסיקה.
מי שרוצה ללמוד עם יניב
(ואני ממש ממליץ אם זה לא היה ברור) אפשר להשיג אותו פה: טלפון 052-3340112
המלצות לספרים
יש כאן כמה ספרים שנהניתי לקרוא מאוד ואני ממליץ עליהם לכל מי שמתעניין בהוראה.
ואחרון, טרי טרי אבל משגע, הספר החדש שיצא מטעם Estill Voice Training Systems ואפשר לרכוש אותו באתר שלהם:
ה"אני מאמין" של יניב על פיתוח קול:
התלמיד צריך תמיד להבין מה הוא עושה, ההנחיות צריכות להיות מאוד קונקרטיות, והדימויים צריכים להיות כמה שפחות אמורפיים, אם בכלל משתמשים בדימויים…
זה תמיד תמיד תמיד צריך להרגיש נוח. זה לא אומר שלא עובדים קשה כששרים, אבל הגרון צריך להרגיש שהוא לא מתעייף ולא ניזוק.
התלמיד צריך לאהוב את הסאונד שהוא מפיק ולהרגיש שהוא ״שלו״, ולא של המורה.
ולסיכום סיכום - יניב הבטיח שבקרוב הוא יעלה ולוג/ בלוג ואתר בו יחלוק מהידע שלו לעולם. ויש הרבה ממנו. אני שם את זה פה שחור על גבי דף אינטרנט כדי לדרבן ולזרז אותו.. בתקווה זה יקרה כמה שיותר מהר! כולנו נרוויח.